הטרגדיה הפריזאית, פריז השמשית, והביקור של עינבר – חלק ב'

פריז נהיית מלאת רוחות קרות, העצים כבר ערומים כמעט לחלוטין והעלים הצהובים מסתובבים במערבולות רוח קטנות מעל המדרכות. האורות הקטנים של חג המולד מתחילים להידלק פה ושם ובקרוב כבר אפשר יהיה להריח בולי עץ נשרפים ולראות עשן יוצא מהארובות האופייניות לפריז.

אצלי התחיל הסופ"ש בסרט נהדר (Burnt) ובקניות מהנות שעושות טוב על הלב; ביקור בחנות חומרי יצירה הוציא אותי עם בלוק רישום ועפרונות פחם, ועל הדרך ראיתי בקופה עטיפת מתנה קריסמסית וסרט עטיפה זהוב מנצנץ, הייתי חייבת לקחת. אחרי הלימודים, בדוכן במטרו, קניתי זר ורדים כתמתמים וקופסת תותים, ואז בדרך הביתה, בבולנז'רי הקבועה, קניתי שוב בגט (טרי כמובן!) מסורתי.

ואז, חצי שעה אחרי, נשמע פיצוץ חזק מתחת לבית, ואחריו צלילי סירנות שלא חדלו להישמע עד הבוקר. הטרור הגיע לפה שוב, והפעם הוא הרגיש לי הרבה יותר קרוב מאשר בארץ. הפעם, הרדיקליות הצליחה לגעת במקומות שאני אוהבת, מקומות שהלכתי בהם דקות לפני שהחלה לפגע בכל אשר עומד בדרכה.

אם להגיד את האמת, אין לי כוח להרחיב על הלילה הקשה שכל הנמצאים בפריז חוו, רק אגיד שיום למחרת לא יצאתי מהבית בכלל. צפיתי בפריז הפגועה, וברחוב המתמלא נרות זיכרון ופרחים, מחלון הבית שלי.

היום, כשהעזתי להוציא את האף, לא היה מקום לדרוך ברחוב. בתי הקפה נסגרו כאות הזדהות אבל נראה שחלק גדול מפריז פוקד את הרחוב, השקט כרגיל, ומייצר אנדרטות זמניות לזכר הנרצחים.
יש המון אנשים בחוץ, אבל כולם בשקט, בקושי מוציאים מילה. אבל נפל על העיר וזה מורגש בכל מקום.

הרחוב המפוצץ.

אז למה בכל זאת לכתוב שפריז היא שמשית? כי אני שוב חוזרת כמה שבועות אחורה לסופ"ש יום ההולדת. היום השני של עינבר פה בפריז היה ה-24 לאוקטובר, גם יום ההולדת שלי וגם יום מלא בשמש.

את הבוקר פתחנו עם בלונים, זר על הראש וברכות טובות. הברכה הכי כיפית הגיעה מאחי וגיסתי החמודים שגם השקיעו ושלחו לי ברכה כתובה כל הדרך מהארץ במשלוח אקספרס, וגם כתבו אותה בצרפתית גוגל טרנסלייטית. ועוד יותר כיף, שהם קנו לי את המתנה הכי מקורית בעיניי – כרטיס לבלט באופרה גרנייה. כפרה עליהם (:

הנה קנאל סן מרטין שנמצא ממש ליד הבית שלי. ובאופן אירוני, לאור מה שקרה, אני מאד אוהבת את השכונה בה אני גרה; שילוב מושלם של פריזאים מקומיים ופריז הטיפוסית, יחד עם המון בתי קפה וברים מגניבים (שכעת חלק מהם סגורים ומנופצים), מקומות טובים לאכול בהם, סופר מתחת לאף וכמובן, הקנאל היפה הזה שכיף לעבור מעליו/לידו כל יום.

עוד דבר חיובי בנוגע לרובע בו אני חייה זה שכיתת האמן של מישאלק נמצאת במרחק של רבע שעה הליכה. עינבר המקצוענית כבר ידעה למה לצפות כשנכנסנו למבנה המודרני, אבל אני הופתעתי מקינוחיי הצנצנות שמופיעים במקרר היחידי בקונדיטוריה. הופתעתי לטובה כמובן, היה מאד טעים.

אחר כך המשכנו למוניומנט המפורסם ביותר בפריז, ואחרי שצילמנו המון תמונות התיישבנו והסתכלנו על עוברי האורח בפארק.

ארוחת צהריים של סנדוויצי'ים מושקעים בפייפר בוי וקפיצה למארה לאקלרים של ג'ני היו הכרחיות.

פריז בערב, זה משהו שעוד שלא הראיתי כאן. האורות שמשתקפים במים גרמו לנו לעצור על הגשרים השונים ולהביט לאופק כמה פעמים, לא סתם קוראים לעיר הזאת עיר האורות (:

הנוטרדאם המוארת בלילה.

עשן הקטורת גרם לפנים הקתדרלה להיראות כמו ציור.

מקווה לימים רגועים יותר, גם פה וגם בארץ. לא רוצה לתת לסופי השבוע היפים של פריז לעבור בעצב ופחד.

שיהיה שבוע שקט ונהדר.

מה לבשתי:

חצאית - חנות יד שנייה בניו יורק

גולף - H&M

טרנץ' - זארה

מגפונים - של אמא

תיק - מייקל קורס

משקפי שמש - סלין